אות ב'
אוֹת ב
–
בּוֹרֵא
–
הַשּׁוֹרֶשׁ שֶׁלִּי שֶׁמִּמֶּנּוּ אֲנִי
–
אֲנִי מִתְעַמֵּק וּמִתְעַמֵּק בְּתוֹכִי בְּכֹל הָעוֹלָמוֹת, בְּכֹל הַבְּרִיאָה, וּמַגִּיעַ לְהַרְגָּשָׁה פְּנִימִית
מְיוּחֶדֶת מְאוֹד, לַהַרְגָּשָׁה הָעֲמוּקָה בְּיוֹתֵר, לַהֲבָנָה הָעֲמוּקָה בְּיוֹתֵר, לִתְכוּנַת
הָאַהֲבָה, הַנְּתִינָה, לִמְקוֹר כֹּל הַחָכְמָה, לִמְקוֹר כֹּל הַתַּעֲנוּגִים.
–
ב' הִיא צוּרַת שְׁנֵי גַּגוֹת, וְקַו אֶחָד הַמְּחַבְּרָם. גַּג אֶחָד לְמַעְלָה לַשָּׁמַיִם, בִּינָה, גַּג אֶחָד לְמַטָּה לָאָרֶץ, מַלְכוּת, וְהַיְּסוֹד אָחוּז בָּהֶם וּמְקַבֵּל אוֹתָם. ג' קַוִּים, הָאֲחוּזִים יַחַד, וּפוֹתְחִים פְּתָחִים לַכֹּל. וְעַל כֵּן הֵם נִקְרָאִים בַּיִת לַכֹּל, כִּי ג' הַקַּוִּים שֶׁבָּאוֹת ב' רוֹמְזִים עַל ג' קַוִּים שֶׁל ז"א (זְעֵיר אַנְפִּין), שֶׁהֵם בַּיִת. וּמִשּׁוּם זֶה הִיא רְפוּאַת הָעוֹלָם. (ספר הזוהר)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה