אות ט'
אוֹת ט
–
טֶבַע
–
חוּקֵי הַטֶּבַע הֵם חוּקֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת בֵּין בְּנֵי הָאָדָם.
–
כֹּל הַטֶּבַע נִמְצָא בִּי, רַק שֶׁהוּא הָפוּךְ מִמֶּנִּי - מִתְּכוּנוֹתַי, מִמַּחְשְׁבוֹתַי.
אֲבָל שְׁתֵּי הַצּוּרוֹת קַיָּמוֹת בִּי, גַּם אֲנִי וְגַם אַחְדּוּת כּוּלָם.
וַאֲנִי צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְהָבִין אֶת שְׁתֵּי הַצּוּרוֹת הַלָלוּ, לְקָרֵב וּלְגַלּוֹת אוֹתָן זוֹ מוּל זוֹ.
–
כֵּיוָן שֶׁנִּתְגַּלְגְּלוּ הָאוֹתִיּוֹת וּבָאוּ בָּאָלֶף-בֵּית, שֶׁשָּׁם מִתְחַבְּרִים ב' אוֹתִיּוֹת ט' ר' בְּיַחַד, עָלְתָה הַַ-ט' וְלא נִתְיַשְּׁבָה עִם הָ-ר'. עַד שֶׁגָּעַר בָּהּ הקב"ה וְאָמַר לָהּ: "ט' ט', עַל מַה אַתְּ עוֹלֵית וְאֵינֵךְ מִתְיַשֶּׁבֶת בִּמְקוֹמֵךְ?" אָמְרָה לְפָנָיו: "הֲרֵי עֲשִׂיתָנִי לִהְיוֹת אוֹת בְּרׂאשׁ הַמִּּלָה "טוֹב", וְהַתּוֹרָה פָּתַח בִּי "כִּי טוֹב", "וַיַּרְא אֱלוֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב". אֵיךְ אֶתְחַבֵּר לְהִתְיַשֵּׁב בָּאוֹת ר', שֶׁהִיא רׂאשׁ הַמִּּלָה "רַע"?" אָמַר לָהּ: "שׁוּבִי לִמְקוֹמֵךְ, כִּי אַתְּ צְרִיכָה לְאוֹת רַע. כִּי הָאָדָם, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִבְרוֹא בָּכֶן, תִּכָּלְלוּ בּוֹ שְׁנֵיכֶן יַחַד. וְאַז יִהְיֶה נִבְרָא. אֲבָל אַתְּ לַיָּמִין וְהִיא לַשְּׂמאל". וְאָז חָזְרוּ הָאוֹתִיּוֹת ט' ר', וְנִתְיַשְּׁבוּ זֶה בָּזֶה בְּיַחַד. (ספר הזוהר)
–
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה