אות ו'
אוֹת ו
–
וִיתוּר
–
מַרְגִּישׁ אֶת הַכְּלָל, לא מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי, כַּמָּה שֶׁפָּחוֹת אֲנִי.
–
הַתְּמוּרָה לַוִיתוּר מִכֹּל
וָכֹל, הִיא לְהַגִּיעַ לִתְכוּנַת הַוִיתוּר,
שֶׁהַפְּעוּלָה שֶׁלִי נִשְׁאֶרֶת וַאֲנִי נֶעֱלָם.
–
הָאוֹת יוֹד כּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָה ו"ד, שֶׁהֵן שְׁלֵמוּת הַכֹּל, זו"ן דְּחָכְמָה, זָכָר וּנְקֵבָה. דּוּ קוֹרְאִים אוֹתָם, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שְׁנַיִם. וְעַל כֵּן אָדָם דּוּ פַּרְצוּפִים נִבְרָא. וְאֵלּוּ פַּרְצוּפִים, ו"ד הֵם נִקְרָאִים מִמַּעְלָה לְמַטָּה, שֶׁתְּחִילָתָם ו', זְעֵיר אַנְפִּין, וְאַחֲרָיו הַ-ד', הַמַּלְכוּת. ד"ו הֵם נִקְרָאִים מִמַטָּה לְמַעְלָה, מַלְכוּת תְּחִילָה וְאַחֲרֶיהָ ז"א (זְעֵיר אַנְפִּין). וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד. (ספר הזוהר)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה