אוֹת נ
–
נִיצוֹץ
–
הַנִּיצוֹץ מִמַּצָּב הַחִיבּוּר
הוּא אֶצְלִי בַּמַּצָּב הַשָּׁבוּר
–
אִם הָאָדָם שֶׁמִּתְעוֹרֵר בּוֹ נִיצוֹץ מִתְחַבֵּר עִם הָאֲחֵרִים, אָז הוּא פּוֹתֵחַ אֶת כֹּל הַתְּמוּנָה
וּמַתְחִיל לְהַכִּיר מִי הוּא בַּמַּעֲרֶכֶת הַכְּלָלִית. וְאָז הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה וּמֵבִין,
לָמָּה הִתְעוֹרֵר בּוֹ הַנִּיצוֹץ דַּוְקָא עַכְשָׁיו, וְלא לִפְנֵי כֵן, וְלא אַחֲרֵי כֵן.
–
נ' כְּפוּפָה הִיא נוּקְבָא לְבָדָהּ בְּלִי זָכָר. וּכְשֶׁנִּתְחַבְּרוּ בּ' קַוִּים כְּאֶחָד, נִבְנֵית וְנַעֲשֵׂית רְאוּיָה לְזִיווּג. וְאִם הֵם נִתְקַשְּׁרוּ נ' כְּפוּפָה בְּאוֹת ן' פְּשׁוּטָה, הִתְכַּלְלוּת זָכָר וּנְקֵבָה, בּ' אוֹהֲבִים, לְקֶשֶׁר חָזָק שֶׁנִּשְׁתַּכְלֵל בָּהֶם, אָז נִמְשָׁךְ מֵהֶם שֶׁפַע מְזוֹנוֹת לַכֹּל, וְנִשְׁתַּכְלְלוּ הָעוֹלָמוֹת. כִּי הַתַּחְתּוֹן שֶׁגּוֹרֵם תּוֹסֶפֶת אוֹר לָעֶלְיוֹן, זוֹכֶה גַם הוּא בְּכֹל אוֹתוֹ הַשִּׁעוּר שֶׁגָּרַם לָעֶלְיוֹן. (ספר הזוהר)
–
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה