אוֹת מ
–
מְצִיאוּת
–
מַשֶּׁהוּ מְשׁוּתָף בֵּינִי לְבֵין הָאוֹר
–
נִרְאֶה לִי שֶׁיֵּשׁ "אֲנִי עַצְמִי", וְיֵשׁ "עוֹלָם סְבִיבִי".
אֲבָל הַכֹּל רַק תּוֹפָעוֹת בְּתוֹךְ הָרָצוֹן שֶׁלִּי,
כְּדֵי לַעֲזוֹר לִי בַּצּוּרָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, לְהָבִין אֶת הָאוֹר, וּלְהַשִּׂיג אוֹתוֹ.
נִכְנְסָה אוֹת מ', אָמְרָה לְפָנָיו: "רִבּוֹן הָעוֹלָם, טוֹב לְפָנֶיךָ לִבְרוֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם, כִּי בִּי נִקְרָא מֶלֶךְ". אָמַר לָהּ: "כָּךְ הוּא וַדַּאי, אֲבָל לא אֶבְרָא בָּךְ אֶת הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ לְמֶלֶךְ. שׁוּבִי לִמְקוֹמֵךְ וְהִתְחַבְּרִי עִם הָאוֹתִיּוֹת ל' וְ-ך', בְּסֵדֶר ג' הָאוֹתִיּוֹת מל"ך, וְאָז תִּהְיֶה מְצִיאוּת בָּעוֹלָם שֶׁיִּתְגַלֶּה הָאוֹר הַגָּדוֹל הַנִּקְרָא "אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים". (ספר הזוהר)
––
–
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה