אות פ'
–
אוֹת פ
–
פְּנִימִי
–
אוֹתוֹ מָקוֹר שֶׁמִּמֶּנּוּ אֲנִי,
הוּא נִסְתָּר בִּי בִּפְנִים,
בְּתוֹכִי, בְּתוֹכִי, בְּתוֹכִי.
–
אֲנִי לא יוֹדֵעַ מִי אֲנִי, מַה אֲנִי, מֵאֵיפׂה אֲנִי, מֵאֵיפׂה בָּא לִי כֹּל כּוּלִי.
זֶה נִסְתָּר שָׁם עָמוֹק בִּפְנִים בִּפְנִים בִּפְנִים בְּתוֹכִי.
–
צוּרָתָהּ שֶׁל אוֹת פ' שֶׁרֹאשָׁהּ כָּפוּף לְתוֹכָהּ. בְּדוֹמֶה לְנָחָשׁ הַנּוֹשֵׁךְ לְאָדָם, וְתֵכֶף מַכְנִיס רֹאשׁוֹ לְתוֹךְ גּוּפוֹ, כְּלוֹמַר, שֶׁמַּעֲלִים עַצְמוֹ מֵעֵין רוֹאֶה, שֶׁאָז אִי אֶפְשָׁר לְהוֹרְגוֹ, כִּי אֵין הַנָּחָשׁ נֶהֱרָג אֶלָּא אִם פּוֹגְעִין בְּרֹאשׁוֹ. (ספר הזוהר)
–
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה