אות צ'
אוֹת צ
–
צוּרָה
–
צוּרַת הָאוֹר בְּתוֹךְ הָרָצוֹן זֶה אֲנִי
–
אֲנִי זֶה צוּרַת הָאוֹר בְּתוֹךְ הָרָצוֹן. אִם הָאוֹר יוֹצֵא, הָרָצוֹן נִשְׁאָר רֵיק וְאֵין אֲנִי.
הַצּוּרָה נֶעֱלֶמֶת וְאֵינָהּ קַיֶּמֶת יוֹתֵר. אִם הַצּוּרָה הַזֹּאת מִשְׁתָּנָה, אֲנִי מִשְׁתָּנֶה.
–
צ' הִיא צִיּוּר אוֹת נ' שֶׁבָּהּ, וְהַַ-י' שֶׁבָּהּ. וְהֵן עוֹמְדוֹת בְּצִיּוּר אָחוֹר בְּאָחוֹר, אֲשֶׁר אֲחוֹרֵיהֶן דְּבוּקִים זוֹ בָּזוֹ וּפְנֵיהֶן מְגוּלִים לַחוּץ. כִּי פְּנֵי הַַ-י' מִסְתַּכֶּלֶת לַחוּץ וְלא לְצַד הַַ-נ', וְכֵן פְּנֵי הַַ-נ' מִסְתַּכֶּלֶת לְצַד חוּץ וְלא לְצַד הַ-י'. (ספר הזוהר)
–
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה