אות ד'
אוֹת ד
–
דַּרְגָּה
–
הַדַּרְגָה הָרוּחָנִית הִיא דַּרְגַּת מְדַבֵּר
–
בְּדַרְגּוֹת דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ וְחַי, הָרָצוֹן לִגְדוֹל מִתְפַּתֵּחַ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, בְּדוֹמֶה לְתִינוֹק
שֶׁנִּמְצָא בְּיָדֶיהָ הַנֶּאֱמָנוֹת שֶׁל אִמָּא הַמְּסַפֶּקֶת לוֹ כֹּל צְרָכָיו כְּדֵי לִגְדוֹל.
וּבְדַרְגַּת מְדַבֵּר הָאָדָם בְּעַצְמוֹ עַל פְּנֵי כֹּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁלּוֹ
דּוֹחֵף אֶת הַנְּקוּדָה שֶׁבַּלֵּב לְהִתְפַּתְּחוּת.
–
ד' הִיא דֶּלֶת, דֶּלֶת וְצִיר, דָּלָה וַעֲנִיָּּה, סִימָן שֶׁל מַלְכוּת, שְׁנֵי וָוִים, שֶׁלֹּא רוֹצָה כְּלוּם, חוּץ מִלִּהְיוֹת בְּהַשְׁפָּעָה. הַפִּינָה שֶׁל ד' נִקְרֵאת "צִיר" עִם שְׁתֵּי דְּלָתוֹת. וּמִשְּׁנֵי דָּלֵתִים, ד' וְ-ד' שֶׁמִּתְחַבְּרִים יַחַד, נַעֲשָׂה "ם סְתוּמָה", תְּכוּנַת הַבִּינָה. שְׁנֵי סוּגֵי חָפֵץ חֶסֶד שֶׁמִּתְחַבְּרִים יַחַד - אֶחָד גַּלְגַּלְתָּא וְעֵינַיִם וְשֵׁנִי אָחָ"פּ - הֵם סִימָן בִּינָה, אַרְבָּעִים, סִימָן שֶׁל שְׁלֵמוּת. (ספר הזוהר)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה