נִכְנְסָה אוֹת ו', אָמְרָה
לְפָנָיו: "רִבּוֹן הָעוֹלָם, טוֹב לְפָנֶיךָ לִבְרוֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם,
שֶׁאֲנִי אוֹת מִשִּׁמְךָ". אָמַר לָהּ: "וָאו, אַתְּ וְ-ה' דַּי לָכֶן,
שֶׁאַתֶּן אוֹתִיּוֹת מִשְּׁמִי, הויה, שֶׁאַתֶּן בְּסוֹד שְׁמִי, וַחֲקוּקוֹת
וּמְפוּתָּחוֹת בִּשְׁמִי, לֹא אֶבְרָא בָּכֶן אֶת הָעוֹלָם". אֶלָּא הַ-ו' חָשְׁבָה
שֶׁהַ-י' נִדְחֵית מִטַּעַם שֶׁקּוֹמַת הַ-ו' גְּבוֹהָה יוֹתֵר, וְרָאוּי שֶׁיִּבְרָא
הָעוֹלָם בְּמִדָּתָהּ, בְּקוֹמַת ו"ה שֶׁל הויה. (ספר הזוהר)