
אוֹת ח
–
חִיבּוּר
–
רַק לְשֵׁם הַחִיבּוּר רוֹצִים אֶת הָאוֹר
–
רַק עַל יְדֵי מַנְגְּנוֹן הַחִיבּוּר יַחַד אֶפְשָׁר לְהִפָּתַח לְכוֹחַ הַסֵּפֶר.
לְהִכָּנֵס לְקֶרֶן הָאוֹר הַדַּק שֶׁמַּגִּיעַ
לְהַחְזִיק וּלְקַיֵּם אֶת הַחִיבּוּר הַזֶּה בֵּין כֹּל הַחֲלָקִים,
שֶׁהֵם בְּעֶצֶם שֶׁלִּי אֲבָל בֵּינְתַּיִם נִרְאִים לִי לֹא שֶׁלִּי.
–
אֵין בַּשֵּׁמוֹת שֶׁל הַשְּׁבָטִים הָאוֹתִיּוֹת ח' ט', לְהוֹרוֹת שֶׁהֵם גְּבוֹהִים וְנִפְרָשִׂים מִבְּחִינַת הַַ-ח' שֶׁהִיא שׁוֹרֶשׁ כּוֹחַ הַלְּעוּמַת. כִּי אֵלּוּ בּ' צִנּוֹרוֹת זֶה לְעוּמַת זֶה, קְרוֹבִים זֶה לָזֶה, וְאֵין בֵּינֵיהֶם אֶלָּא כִּקְלִיפַּת הַשּׁוּם. וּבְהִתְגַּבֵּר הַצִנּוֹר הַשְּׂמָאלִי שֶׁהוּא ח' עַל ט' נַעֲשָׂה חֵטְא. וּבְהִתְגַּבֵּר הַצִנּוֹר הַיְּמָנִי שֶׁהוּא ט', אָז נַעֲשָׂה טוֹב. (ספר הזוהר)
–

אוֹת ט
–
טֶבַע
–
חוּקֵי הַטֶּבַע הֵם חוּקֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת בֵּין בְּנֵי הָאָדָם.
–
כֹּל הַטֶּבַע נִמְצָא בִּי, רַק שֶׁהוּא הָפוּךְ מִמֶּנִּי - מִתְּכוּנוֹתַי, מִמַּחְשְׁבוֹתַי.
אֲבָל שְׁתֵּי הַצּוּרוֹת קַיָּמוֹת בִּי, גַּם אֲנִי וְגַם אַחְדּוּת כּוּלָם.
וַאֲנִי צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְהָבִין אֶת שְׁתֵּי הַצּוּרוֹת הַלָלוּ, לְקָרֵב וּלְגַלּוֹת אוֹתָן זוֹ מוּל זוֹ.
–
כֵּיוָן שֶׁנִּתְגַּלְגְּלוּ הָאוֹתִיּוֹת וּבָאוּ בָּאָלֶף-בֵּית, שֶׁשָּׁם מִתְחַבְּרִים ב' אוֹתִיּוֹת ט' ר' בְּיַחַד, עָלְתָה הַַ-ט' וְלא נִתְיַשְּׁבָה עִם הָ-ר'. עַד שֶׁגָּעַר בָּהּ הקב"ה וְאָמַר לָהּ: "ט' ט', עַל מַה אַתְּ עוֹלֵית וְאֵינֵךְ מִתְיַשֶּׁבֶת בִּמְקוֹמֵךְ?" אָמְרָה לְפָנָיו: "הֲרֵי עֲשִׂיתָנִי לִהְיוֹת אוֹת בְּרׂאשׁ הַמִּּלָה "טוֹב", וְהַתּוֹרָה פָּתַח בִּי "כִּי טוֹב", "וַיַּרְא אֱלוֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב". אֵיךְ אֶתְחַבֵּר לְהִתְיַשֵּׁב בָּאוֹת ר', שֶׁהִיא רׂאשׁ הַמִּּלָה "רַע"?" אָמַר לָהּ: "שׁוּבִי לִמְקוֹמֵךְ, כִּי אַתְּ צְרִיכָה לְאוֹת רַע. כִּי הָאָדָם, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִבְרוֹא בָּכֶן, תִּכָּלְלוּ בּוֹ שְׁנֵיכֶן יַחַד. וְאַז יִהְיֶה נִבְרָא. אֲבָל אַתְּ לַיָּמִין וְהִיא לַשְּׂמאל". וְאָז חָזְרוּ הָאוֹתִיּוֹת ט' ר', וְנִתְיַשְּׁבוּ זֶה בָּזֶה בְּיַחַד. (ספר הזוהר)
–

אוֹת י
–
יִחוּד
–
כֹּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא מְיוּחָד,
כִּי הַבּוֹרֵא הוּא מְיוּחָד.
–
מִשְּׁבִירַת הַכְּלִי הַכְּלָלִי לְהַרְבֵּה חֲלָקִים קְטַנִּים, כֹּל חֵלֶק וְחֵלֶק קִבֵּל אֶת יִחוּדִיוּתוֹ.
וְעַכְשָׁיו הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַבֵּר עִם יֶתֶר הַחֲלָקִים עַל יְדֵי כַּוָּנָה מְשׁוּתֶפֶת,
מִבְּלִי לְוַתֵּר עַל יִחוּדִיוּתוֹ, וּמִבְּלִי שֶׁהֵם מְבַטְּלִים זֶה אֶת זֶה.
–
נִכְנְסָה אוֹת י'. אָמְרָה לְפָנָיו: "רִבּוֹן הָעוֹלָם, טוֹב לְפָנֶיךָ לִבְרוֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם, כִּי אֲנִי הַתְחָלַת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְיָפֶה לְךָ לִבְרוֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם". אָמַר לָהּ : "דַּי לָךְ, שֶׁאַתְּ חֲקוּקָה בִּי, וְאַתְּ רְשׁוּמָה בִּי, וְכֹל חֶפְצִי בָּךְ, וְלא יָפֶה לָךְ לִהְיוֹת נֶעֱקֶרֶת מִשְּׁמִי". כִּי י' הִיא אוֹת רִאשׁוֹנָה בְּשֵׁם הוי"ה (י'ה'ו'ה'), תְּחִילַת גִּילוּי הָאוֹר הַנִּקְרָא חָכְמָה, שֶׁאֵין בּוֹ שִׁינוּי לְעוֹלָם. וּבִימֵי הָעוֹלָם נוֹהֵג קִלְקוּל וְתִקּוּן, וְיֵשׁ שָׁם שִׁינוּי. (ספר הזוהר)

אוֹת כ
–
כְּלִי
–
הָעוֹלָם הוּא כְּלִי שֶׁלִּי
–
הַבּוֹרֵא פּוֹנֶה אֶל הָאָדָם בְּצוּרוֹת שֶׁל הַשְׁפָּעָה, וְהָאָדָם עוֹנֶה לוֹ בְּצוּרוֹת דּוֹמוֹת
שֶׁבּוֹנֶה מֵעַצְמוֹ. וְהַקֶּשֶׁר הַזֶּה, מִדּוֹת הַקֶּשֶׁר, מַעַרְכוֹת הַקֶּשֶׁר
שֶׁנּוֹצָרוֹת בֵּינֵיהֶם, זֶה נִקְרָא "עוֹלָם".
–
יָרְדָה מִלְּפָנָיו אוֹת כ' מֵעַל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ וְאָמְרָה לְפָנָיו: "רִבּוֹן הָעוֹלָם, טוֹב לְפָנֶיךָ לִבְרוֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם, כִּי כְּבוֹדְךָ אֲנִי". אֲבָל כְּשֶׁיָּרְדָה אוֹת כ' מֵעַל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ, נִזְדַּעְזְעוּ מָאתַיִם אֶלֶף עוֹלָמוֹת וְנִזְדַּעֲזַע הַכִּסֵּא, וְכֹל הָעוֹלָמוֹת נִזְדַּעְזְעוּ לִנְפּוֹל. אָמַר לָהּ הקב"ה: "כָּ"ף כָּ"ף, מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן, לא אֶבְרָא בָּךְ אֶת הָעוֹלָם, שׁוּבִי לִמְקוֹמֵךְ, כִּי בָּךְ כְּלָיָה. שׁוּבִי לְכִסְאֶךְ וַהֲיִי שָׁם". יָצְאָה מִלְּפָנָיו וְחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ. (ספר הזוהר)
–

–
אוֹת ל
–
לֵב
–
הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ הִיא לְסַדֵּר אֶת הַלֵּב
–
הָעֲבוֹדָה שֶׁל הָאָדָם הִיא לְסַדֵּר אֶת הַלֵּב, אֶת הַחוּשִׁים,
כְּדֵי לִקְלוֹט אֶת הָעוֹלָם הָרוּחָנִי.
כְּמוֹ מַשְׁדֵּר רַדְיוֹ שֶׁמְּסוֹבְבִים בּוֹ כַּפְתּוֹר לִתְפּוֹס אֶת הַגַּלִּים בָּאֲוִיר.
–
בְּעֵת שֶׁהִתְחִילָה אוֹת מ' לְגַלּוֹת אוֹר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בָּעוֹלָמוֹת, גָּרְמָה לָאוֹת כ' לֵירֵד מֵעַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּלְהַפְסִיק פְּעוּלָתָהּ לְכַסּוֹת עַל הַמֶּלֶךְ. כִּי סוֹד הַכִּסֵּא הוּא ב' בְּחִינוֹת: א) כִּסֵּא מִלְשׁוֹן כִּיסוּי, שֶׁהוּא מְכַסֶּה עַל הַמֶּלֶךְ. ב) עַל יְדֵי צֵרוּף ג' הָאוֹתִיּוֹת מל"ך, הִיא מְגַלָּה כְּבוֹד הַמַּלְכוּת בָּעוֹלָמוֹת. שֶׁאָז עוֹלָה הַמַּלְכוּת לְמַעְלָה וְנַעֲשֵׂית לְבוּשׁ לַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ, עֲטָרָה עַל רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ. (ספר הזוהר)

אוֹת מ
–
מְצִיאוּת
–
מַשֶּׁהוּ מְשׁוּתָף בֵּינִי לְבֵין הָאוֹר
–
נִרְאֶה לִי שֶׁיֵּשׁ "אֲנִי עַצְמִי", וְיֵשׁ "עוֹלָם סְבִיבִי".
אֲבָל הַכֹּל רַק תּוֹפָעוֹת בְּתוֹךְ הָרָצוֹן שֶׁלִּי,
כְּדֵי לַעֲזוֹר לִי בַּצּוּרָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, לְהָבִין אֶת הָאוֹר, וּלְהַשִּׂיג אוֹתוֹ.
נִכְנְסָה אוֹת מ', אָמְרָה לְפָנָיו: "רִבּוֹן הָעוֹלָם, טוֹב לְפָנֶיךָ לִבְרוֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם, כִּי בִּי נִקְרָא מֶלֶךְ". אָמַר לָהּ: "כָּךְ הוּא וַדַּאי, אֲבָל לא אֶבְרָא בָּךְ אֶת הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ לְמֶלֶךְ. שׁוּבִי לִמְקוֹמֵךְ וְהִתְחַבְּרִי עִם הָאוֹתִיּוֹת ל' וְ-ך', בְּסֵדֶר ג' הָאוֹתִיּוֹת מל"ך, וְאָז תִּהְיֶה מְצִיאוּת בָּעוֹלָם שֶׁיִּתְגַלֶּה הָאוֹר הַגָּדוֹל הַנִּקְרָא "אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים". (ספר הזוהר)